מפגש פתיחה חגיגי ומרגש...

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

דור לדור יביע אומר

"דור לדור יביע אומר"
איסוף  בולים 
 



אורי נווה ותום שטרן


מראה חיצוני: אלבום
תכונות: אין
גלגול: עבר מסבא לבנות ואז לנכדים
החיבור האישי שלי לנושא: בבית הורי , היתה עלית גג שבה אחסנו חפצים שונים וביניהם היו שני כדים גדולים מאד שסיקרנו אותי מאד .לצערי בגיל 4 לא הצלחתי להגיע לראש הכדים ורק בגיל 6 בערך הצלחתי לעלות על דרגש ולהפתעתי גילית שהם מלאים בולים .לקחתי חופן והתחלתי לסדר אותם , עד שהורי גילו את זה וכמובן הענישו אותי. הסתבר שהבולים שייכים לדוד שהיה מגיע מדי פעם ממסעותיו בעולם ומביא אתו בולים ממדינות שונות .מאז התחלתי לאסוף בולים בעיקר ממכתבים שקיבלנו, ולאחר מכן באופן מקצועי באמצעות מנוי, שקיבלתי כמתנה לבר המצווה לשירות הבולאי.
המסר שאני רוצה להעביר לנכד: באמצעות תחביב של איסוף בולים אפשר ללמוד הרבה על העולם שלנו, המדינות השונות, עולם החיות, הספורט ועוד.
לשמחתי המסר הזה נקלט ותום החל גם הוא לאסוף בולים.
 
דור לדור יביע אומר



מזכרת של דינה אמא שלי, סט כלים
הסט הוא צלחות עגולות בצבעים חום,כתום,צהוב ולבן.זה סט מלפני 50 שנה.זה סט מפורסם.
שימש לארוחות משפחתיות,חגים וימי חול.
אחרי מות אימי אספתי מספר חפצים  שלה בכדי שיהייה לי זיכרון ממנה.
אמא שלי עשתה ובישלה מאכלים נהדרים וטובים שהגישה לנו על הצלחות האלה.כמו גם, אחרי שהכינה את הארוחה הייתה לובשת את החלוק. הייתה מאוד מסודרת ואמא חמה.
אמא שלי תמיד ידעה להעניק חום ואהבה. הייתה מקרבת את המשפחה  שתהייה מלוכדת ומחוברת  על ידי הפגישות שערכה. תמיד היה כיף להיפגש עם כל המשפחה.                                                                     החמין שהייתה מכינה היה פשוט טעים. והיום את הילדים שלי לימדתי לעשות את החמין וכמובן להשתדל להזמין כמה שיותר אורחים.
אמא שלי הייתה עושה עבודות תפירה, כמובן הייתה מתקנת את כל הבגדים. למדתי ממנה ומנסה לעזור גם לילדים בתיקונים. וגם לעשות תמונות גובלנים.


מצאנו את התמונה של הסט באינטרנט






סבתא עם החלוק של אמה והצלחת...



סיפורן  של תפילין   
נועה ומזל זבולון ‏יום ראשון 25 נובמבר 2012

התפילין הינם אחד מהסמלים המקודשים לעם היהודי .
יהודי מצווה על פי הדת להניח אותם כל בוקר החל מגיל שלוש עשרה לחייו,
(גיל בר מצווה).
התפילין מורכבות משתי קופסאות שחורות ושתי רצועות עור שחורות.
אני ממשפחה מסורתית יוצאת יהדות סלוניקי שביוון, יהדות ששמרה בדבקות על הדת והמסורת.
אני הבכורה משלושת הבנות במשפחה וזכיתי לראות את אבי זכרונו לברכה מניח תפילין מדי יום עד ליומו האחרון. הערצתי אותו מאוד על דבקותו  באמונתו. את התפילין הביא אתו אבי מארץ הולדתו.
עם פטירתו בקשתי ממשפחתי לזכות בתפילין. התפילין נשמרו אצלי למזכרת עד שביום בהיר אחד החלטתי לערוך בביתי בדיקת מזוזות.
הבודק המוסמך שהזמנתי שאל אם יש ברשותי (מלבד המזוזות) גם תפילין בבית, שמן הראוי לבדוק גם אותם ובלי לחשוב פעמיים מסרתי את התפילין של אבי יחד עם יתר התפילין שהיו בביתי.
כל התפילין חזרו למעט התפילין של אבי ז"ל ,בטענה שהיו פסולות ונשלחו
לגניזה. חשתי צער רב וגמרתי אומר שלעולם לא אעביר לידיים זרות דברים בעלי משמעות כה רבה בחיי.


  על מנהג העובר מדור לדור במשפחתנו
עידן זידלר וג'קי צורן
נולדתי בצרפת להורים שהיגרו כפליטים מפולין. עם ,פרוץ מלחמת העולם, וכניסת הגרמנים ,ההורים נלקחו, ונשלחו למחנות העבודה, ולאושוויץ. הייתי בן עשר, כך שמעטים זיכרונות מהבית. מהמעט הזכור לי: הסדר והניקיון שאימא ,הנהיגה בבית. את אשר ראיתי, חדר בי, ומלווה אותי כל חיי. ואת אלה אני מנסה להעביר לילדי ונכדי.
אני חוויתיאת הסדר והנקיון
כמשמעת וככלי חשוב להצלחה בחיים.
הסדר והמשמעת קשורים אצלי לימים הקשים שבהם נאלצתי להקפיד על חשיבה מסודרת ועל התנהגות שקולה שלא תסגיר אותי לידי הנאצים.

משה בן משה וגל פורת
פמוטים
 פמוטים מכסף טהור מעוטרים במוטיבים שהיו מקובלים במאה ה-18 אצל יהודי מזרח אירופה. את אותם מוטיבים נין לראות בקישוטים לספרי תורה וחנוכיות.
הפמוטים משמשים להדלקת נרות שבת.
הפמוטים שיוצרו בשנת 1878 ניתנו לאמי על ידי סבתא שלה לפני עלייתה ארצה בשנת 1937.
שמירת החפץ המיוחד מסמלת לנו את רצף הדורות. בנוסף מדובר בחפץ שמסמל גם את האומנות של לפני 150 שנה ונעשתה בעבודת יד.
הילה וישראל
25.11.2012
דור לדור יביע אומר
מורשת ההתנדבות במשפחתנו

1.    ערך ההתנדבות עובר במשפחתנו מדור לדור

·        אימי  ז"ל ציפורה לויפר הייתה מתנדבת בארגוני מגן דוד אדום והועד למען החייל בעיר הולדתי חדרה.
·        אני מתנדב בארגון אנוש העוזר לפגועי נפש בקהילה.
·        יעל אמה של הילה התנדבה לפעילויות בקהילה.
·        מוני אביה של הילה התנדב בתרומות לעזרה בקהילה.
·        הילה מתנדבת בעזרה בגני ילדים.

2.    התכונות הדרושות להתנדבות

·        יכולת נתינה
·        סבלנות
·        הקשבה
·        כיבוד הזולת

3.    החיבור האישי שלי להתנדבות בארגון אנוש.

·        הרצון לעזור לאחרים , ערך אותו רכשתי מאימי.
·        תגובת המתמודדים לעזרה שהם מקבלים.
·        הצורך שלהם בחברות עם האוכלוסייה הרגילה.
·        חיזוק הביטחון העצמי. (שחרור מהתדמית של האחר)
·        הרצון ברכישה של מיומנויות במחשב.
·        הקבלה שלי מהקשר עם המתמודדים.

4.    מה אני רוצה להעביר לנכדי.

·        החשיבות בעזרה לזולת.
·        הרגשה שהעזרה נחוצה לאחר.
·        הרגשה של הקבלה בנתינת העזרה.
·        שקיים ערך חשוב יותר מהדברים חומריים.



"דור לדור יביע אומר"
מטפחת לברכת נרות של יום שישי וחגים
 




סיפורה של מטפחת-
בכול יום שישי בשעת הדלקת
נרות המטפחת שעל ראשינו
מחזקת את הברכות והתפילות
שבליבנו.
לפני שאימי נפטרה מסרה לי שתי מטפחות שלה שאיתם הייתה מברכת ביום שישי ובימי חג, אחד מהמטפחות מסרתי לביתי ואת השנייה אמסור לנכדתי הבכורה בבוא היום.
הקשר המיוחד שהיה ביני לבין אימי שמור בליבי עמוק .במיוחד בימי שישי ובימי חג בשעת הדלקת נרות הקשר  מתחזק והתפילות והברכות וגם הבקשות מופנות אליה, ואני מאמינה שהם יתקיימו.

מאחר וגם לי יש קשר מיוחד לנכדתי הבכורה הייתי מבקשת ממנה שהמטפחת שתיהיה יקרה לה ובה תברך בימי שישי וחג.
אופיר כספי וצילה בר

גיא אלפנדרי ורותי שפיגלר

הפריט:  כסות למצות בשולחן ליל הסדר
הפריט עשוי בד מבריק בצבע צהוב, עגול, מתאים לגודלה של המצה, עליו רקומים סמלים יהודיים של חנוכיה, עלי זית, שני עצי תמר, והכתובת המעטרת את הכסות היא: שבעת ימים תאכלו מצות, ולשנה הבאה בירושלים.
השימוש של הפריט הוא בליל הסדר, מונח על השולחן, ובתוכו מניחים את המצות לברכות.
הפריט הוכן על ידי סבתא שלי. מיד עם הגעתה למדינת ישראל בשנת 1948 בסיום מלחמת העולם השנייה.
היא תפרה, רקמה ובחרה את המוטיבים המרכזיים הרקומים עליו.
החפץ שימש את הורי בלילות הסדר ולאחר מותם הוא הועבר אלי ולאחי, שאנו משתמשים בו לסירוגין כאשר ליל הסדר נערך בביתנו.
אני מרגישה שבעזרתו של הפריט הנ"ל נשמרת ההמשכיות הבינדורית ותמשיך גם לדורות הבאים.
המסר שאני רוצה להעביר לנכדי ולדורות הבאים שללא עבר, ההווה והעתיד מאבדים חלק ממשמעותם.


קמע
קמע שסבא של עלמה, רן, החזיק בכיס החולצה בכל המלחמות שהוא השתתף בהן.
 הקמע הוא סיכה קטנה שעירה בצורת עכבר עם זנב ארוך ועיני תכלת. סבא רן היה צנחן בצבא ובכל הצניחות הוא החזיק את הקמע בכיס, וסבתא אורה האמינה שהקמע שומר עליו, גם בצניחות וגם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור.

                                                               




תגובה 1:

  1. גל פורת ומשה בן משה2 בדצמבר 2012 בשעה 0:17

    אני למדתי שלכל משפחה יש ייחוד משלה.

    השבמחק