מפגש פתיחה חגיגי ומרגש...

יום ראשון, 7 באפריל 2013

דור לדור יביע אומר




ציפה שטיינר ועמרי שמגר

כלי עבודה של סנדלר




 אלו כלי עבודה של סנדלר שהיו שייכים למשה פוקס יליד 1913 שהיה אבא של סבתא ציפה סבא של אמא חן וסבא רבה של עמרי שמגר.

חפצים אלו ליוו את סבא משה במשך כל שנותיו והצילו את חייו בזמן מלחמת העולם השנייה.בשנת 1939 כשנכנסו הנאצים לעיירה קרסנוברוד בפולין שבה התגוררו סבא משה, סבתא שרה, וביתם התינוקת צביה וכל בני משפחתם הענפה, החליטו לברוח מהעיירה לרוסיה כדי להינצל.סבא משה לקח את כלי עבודתו כדי שיוכלו להתפרנס בדרכים, וגם סבתא שרה לקחה איתה חוץ מביתה התינוקת גם מכונת תפירה ידנית.סבא וסבתא המשיכו לברוח גם ברוסיה ממקום למקום ולבסוף נשלחו עם יהודים רבים לסיביר.בסיביר עבדו היהודים ביער בכריתת עצים ובמשלוחם וכן במכרה מתכת. המזון שקבלו היה מועט ולא אפשר להתקיים ולעבוד קשה. היו רבים שחלו וגם מתו.סבא וסבתא התחילו לעבוד במקצועם אחרי שעות העבודה ובלילה, סבא תפר מגפיים וסבתא תפרה מכנסיים וחולצות מרופדים ומכרה אותם לקצינים שהיו ממונים על מחנה העבודה. בתמורה למגפיים ולבגדים קיבלו במקום כסף אוכל, שקית קמח, שק תפוחי אדמה, שקית לחם, וכד חלב לתינוקת.מוצרים אלו אפשרו למשפחה לחיות וסבתא חילקה גם לשכנים ומכרים והצילה אותם מרעב.המסר שאני רוצה להעביר לנכדים הוא שכשאתה חרוץ ולא מחכה שיעשו בשבילך כל דבר אלא יוזם בעצמך ועושה למען עצמך ואחרים, תמיד תוכל להסתדר יותר טוב ולפעמים אפילו להינצל מרעב או מוות.



דור לדור יביע אומר"-דניס ורותי

פמוטים

שני פמוטים ממתכת  עם פיתוחים.

מחזיק מעמד קרוב ל-80 שנים ומשמש אותנו עד ליום זה בהדלקת נרות בשבת.

הפמוטים האלה הם מזכרת מהבית  וזה המנהג שלנו להדליק בו את  נרות השבת.
החיבור שלי לנושא הוא הזיכרונות מאמי ז"ל שכה אהבתי ובזמן הדלקת הנרות לפעמים זולגות לי דמעות  כי היא הייתה אמא מיוחדת במינה, בנתינה  בצניעותה ובאהבתה לאסתטיקה סדר וניקיון ואהבתה לזולת.
חשוב לי שהנכדים והנכדות שלי ידעו להעריך את משמעות הדלקת הנרות בשבת והיכרותם בסבתא רבא הנהדרת והמדהימה שהייתה להם ולקדש את יום השבת ולהיזכר         באימא ובכל משהייתה לכולנו.




שם :אודל ומלי
מנהג העובר מדור לדור - על סדר פסח:
כל המשפחה מתכנסת  ביחד בערב ליל הסדר,  המשפחה  מביאה  מטעמים. כולם יושבים עם האגדות של פסח כל אחד משתתף בקריאת האגדה. המשפחה שמארחת מסדרת את השולחן מאוד חגיגי ויפה. במרכז השולחן עומדת  צלחת פסח. הצלחת כוללת מרור, זרוע, מצה, חסה, חרוסת, וביצה קשה.  מברכים קוראים את האגדה, סבא לוקח את המגש הגדול ומברך אותנו אחד אחד. הוא מסובב מעל הראש את צלחת הפסח, שזה יהיה לברכה להצלחה, לאחדות ולבריאות .
ויש עוד מנהג שהילדים עומדים בשורה וכל אחד נותן מכה עם הראש בדלת ושאלים אותו: "מאין באת?" והוא עונה: "ממצרים", "לאין אתה הולך?"- "לירושלים"  ונותנים לו ביצה וכוס יין.
כל המשפחה המורחבת ישנה בבית המארח  ולמחרת בבוקר עושים על האש .
והמסר שאנחנו רוצים להעביר:  להמשיך ולקיים את המנהג בדורות הבאים כי זה מאחד את המשפחה וזוהי המסורת שלנו דורות רבים וחשוב שהיא תישמר.  


הפסל של אח של סבא
של סבתא שלי
מראה חיצוני- פסל שבו מופיעה תחרות ריצה שהספורטאים  מגיעים לקו הסיום וברקע מחיאות כפיים מאוהדיהם.
תפקיד- תפקידו של הפסל הוא להנציח את המרוץ של האולימפיאדה הראשונה מאז חידוש המשחקים האולימפיים.
גלגולו של החפץ- בשנת 1896 שלח הפסל תמונה מרוסיה והיא נמצאת במשפחה והגיעה לידיה של אמו של יאיר.
החיבור האישי שלי לנושא – כל השנים ראיתי אותה אצל סבא וסבתא שלי . (של סבתא שלי).
מאז התאהבתי בפסל של אח של סבי.
הפסל מאוד מאוד יפה מבחינתי , והתמונה שמורה עד היום בסלון של אימא של נכדי יאיר.
המסר שאני רוצה להעביר באמצעות הסיפור על הפסל לנכדי-  שמשפחתנו אהבה מאד אמנות והעבירה לדורות הבאים את הידע והכישרון באמנות.




צמידי זהב מעירק גל ואינס
מראה חיצוני: זוג צמידים  עגולים מזהב צהוב.
 עבודת יד-  מבפנים חלק, ומבחוץ מחוספס עם עיטורים.
גלגולו של החפץ: סבתא שלי קיבלה אותם כאשר התחתנה, מחמותה, אימא של סבא.
היא הביאה אותם מעירק .
הצמידים במידה קטנה בגלל אז היו מתחתנות בגיל צעיר.
המסר: הצמידים עוברים מדור לדור יש להם ערך רגשי וכספי.


אלבום בולים שהכין סבא יאיר בעצמו בשנת 1937
מאת: יואב ועירית
את האלבום הכין סבא בעצמו (לא היו אז אלבומי בולים כמו שיש היום) הוא אסף בולים, מה שהיה מקובל באותם ימים.
באלבום נמצאים בולים מארצות שונות, חלק מהארצות כבר אינן קיימות, וחלקן שינו שמות.
האלבום הרשים אותי מאד כילדה וגם אני אספתי בולים ואפילו בני הגדול המשיך את המסורת.
אנחנו מתייחסים אל האלבומים כמזכרת הן לבעל האלבום וכן להמשכיות שבעניין .

היום בולים הולכים ונעלמים, התקשורת עוברת למדיה הדיגיטלית ואין יותר צורך בבולים.
הבולים יישארו רק כפריט של אספנים, ולדורות הבאים אולי יהיה קשה להסביר תפקידו של הבול.




מפה לבנה רקומה - מרים ואורטל




המפה נרקמה על ידי אמי בחוץ לארץ והובאה לארץ.
מפה זו נרקמה במכונת רגילה על ידי החלפת הרגל  לרקמה.
המפה זכורה לטובה, בכל שבת וחג נפרשה על שולחן האוכל.
אמי רקמה במקצועיות רבה, לימים רקמה לאחיותי ולי את
המצעים לחתונתינו.
 מפת נוי סרוגה במסרגה אחת
אמי סרגה במסרגה אחת מפות ומפיות שולח , וילונות, כיסויי
מיטה ומה לא?
האיחוד של מפת נוי זו שהיא סרוגה מחוט כותנה שנלקח מפרימת
גרבי כותנה שנאספו מבית חרושת לגרביים.
החיבור האישי שלי:
במשך השנים הפכתי את הרקמה והסריגה במסרגות רגילות
לתחביב.
המסר:
היום: התלמידים לא לומדים את מלאכות היד וזה חבל!!!
אני חושבת שכל תלמיד ותלמידה צריכים לדעת לדפוק מסמר ,
לנסר עצים ,לרקום, לסרוג ולתפור.
למרות האינטרנט המחשב היוטיוב וכדומה...
אינכם יודעים איזו הנאה זאת.
לעולם לא משעמם!!!!!!!!!!!



''דור לדור יביע אומר"

רועי ויהושע

כלי לסוכר:       


כלי  יקר מאוד ונוסטלגי שנותן בטוי לכל שרשרת היוחסין המשפחתית.
סבתא וסבא נולדו בפולניה למשפחה דתית מאוד וענפה.
בשנת 1932 הרגיש אבי כי רוחות אנטישמיות ופוגרומים
היו באוויר  כינס את כל המשפחה הענפה והודיע לכולם כי צריך
וחובה לעלות ארצה, כלם ללא יוצא מכלל סרבו בתוקף לרעיון
ואף חלק מהנוכחים ראו בוא  אדם הזוי. אבא היה עקשן מאוד
ועמד על דעתו והחליט לעלות ארצה
בשנת 1933 עלה ארצה ותוך מספר חודשים הצטרפה אליו
 אשתו.
סבתא וסבא הקימו משפחה לתפארת  5 ילדים ונכדים
רבים
סבא וסבתא מעולם לא דברו ולא הזכירו את ההשמדה
הטוטלית של כל המשפחה.
הכלי היקר לסוכר זה הוא הפריט היחידי שנשאר לנו למזכרת
נצח מכל המשפחה המסועפת
סבתא וסבא הורישו לנו ערכים מפוארים בכול הקשור  לכבוד אב ואם
יחסי אנוש עזרא לזולת מסורת ואהבת הארץ

 הגפן של סבא – נעמי וגיא

סבא נתנאל הוכברג נולד בשנת 1897 למשפחה ותיקה ממקימי נס ציונה. אביו של סבא, צבי, היה המורה הראשון במושבה.
כל בני המשפחה עסקו ברכישת אדמות לחקלאות ובגידול גפנים ופרדסים. סבא נתנאל נשלח ללימודים גבוהים באוניברסיטה של העיר מונפלייה בדרום צרפת ושם התמחה בגפן וביין וחזר להיות מורה בבית הספר החקלאי "מיקוה- ישראל".
סבא נתנאל היה מרכז ענף הגפן במשך למעלה מ- 60 שנה והעמיד דורות רבים של תלמידים הממשיכים את דרכו עד היום בכל רחבי הארץ. בין היתר פיתח סבא שיטות שונות לגידול ולטיפוח זנים וסוגים שונים של גפן המיועדים למאכל וליצירת יין.
סבא היה מומחה עולמי לנושא גפן ויין, מפורסם ומבוקש והשתתף כנציג ישראל בקונגרסים ובכינוסים רבים בכל רחבי העולם.
סבא נתנאל עסק במשך שנים רבות ביצירת זני גפן למטרות שונות ופסגת הישגיו זכתה לשם "דן בן חנה". מקור השם- דן, על בנו הבכור שנפל במלחמת העצמאות ואמו חנה שנפטרה אחריו ועסקה כל ימיה בחינוך. המיוחד בגפן זו הוא הטעם הייחודי והענב העצום, האפשרות להחזיק מעמד זמן רב ולהתאמתו0 ליצוא ולמשלוח לארצות רחוקות.
הזן " דן בן חנה" זכה להצלחה גדולה ברחבי תבל והפך להיות ענף יצוא חשוב ומשמעותי בעיקר בדרום אפריקה ובמקומות נוספים.
בזכות מחקריו ופיתוחיו ובזכות "דן בן חנה" זכה סבא נתנאל בפרס ישראל!

                                                                               
                       דן הוכברג                                           

"דן בן חנה"

צבי הוכברג


"דור לדור יביע אומר "
קופסת בשמים להבדלה סביון ואורה

קופסת בשמים להבדלה במוצאי שבת. עשויה כסף עם עיטורי רימונים. לקופסה שלושה מגדלים ובראשם דגלים.  במגדל הגבוה יש שלושה חורים להרחת הבשמים. הדל במגדל הגבוה נושא את הכתובת תרפ"ז (ה' אלפים תרפ"ז, למניין השנים העברי). ברגל הקופסה כתובת נוספת באידיש: "צור זילבענע  הרבצייט" (לכבוד חתונת הכסף).
הקופסה היא משנת 1927 וניתנה במתנה לסבא  לרגל חתונת הכסף (25 שנות נישואין) של סבא דוד יצחק וסבתא מרים. הקופסה עברה מאב לבן וכיום היא בביתו של סבא של סביון שנקרא על שמם של סביו: ישראל (סבו מצד אמו)  ודוד (סבו מצד אביו).  
הקופסה משמשת  בטקס ההבדלה הנערך בכל מוצאי שבת.
המסר של קופסת הבשמים הוא החשיבות של  שמירת השבת תוך קיום המנהג היהודי להבדלה בין שבת קודש לימי החול, כלומר החשיבות של כיבוד מסורת ישראל והעברתה מדור לדור. כי כל דור הוא חוליה בשלשלת.